יום שני, 23 בפברואר 2015

סרטים ומה שמאחוריהם

הסרט התיעודי – מראה מציאות

נתחיל בהודאה קצרה, בתור חובבים של הסוגה התיעודית – לא כל אחד יכול ליהנות מסרט תיעודי. חלק הארי של האוכלוסייה שצורכת ואוהבת קולנוע אוהבת אותו בגלל העלילה המסובכת, בגלל המשחק (ויותר מכך – בגלל השחקנים והשחקניות) ובגלל כל הנלווה לקולנוע עלילתי-אמריקאי – אפקטים, הפקות בומבסטיות ו"הפי אנדינג". לעומת זאת, הסוגה התיעודית – סרטים דוקומנטריים – באים לספק צורך אחר לחלוטין. הסרט הדוקומנטרי מראה מציאות, בין אם מדובר במציאות טובה או רעה, מציאות בזמן אמת או מציאות היסטוריה – אבל מה שעומד במרכזו של הסרט הוא לא העלילה או השחקן, אלא העולם כפי שאנו חיים אותו. האחוז באוכלוסייה, שאיננו הרוב, ונהנה מהסוגה הדוקומנטרית – מבין שבמובנים רבים המציאות עולה על כל דמיון, ואין סוגה מרגשת, נוגעת, אמתית ולעתים טראגית או קומית יותר מהסוגה התיעודית. במאמר זה ננסה, על קצה המזלג, להבין קצת יותר טוב את הסגנונות ותתי-הסוגות השונים בתוך העולם הדוקומנטרי, ולהבין מה מניע את היוצר הדוקומנטרי כשהוא מביים ומפיק את היצירה שלו.
 

סוגי וסגנונות הדוקומנטרי

אין מבנה אחד לסרט דוקומנטרי, מכיוון שאין נושא אחד ואין סגנון אחד שהסרטים הדוקומנטריים כולם כבולים אליהם. סרט דוקומנטרי יכול להיות סרט בנושא טבע, בנושא אדם מסוים או בנושא האדם בכללי, בנושא היסטורי או בראייה לעתיד – והרשימה עוד ארוכה מכפי שיהיה ניתן לציין את הנושאים כולם בשורות מאמר זה. עם זאת, ניתן להגיד כי החלוקה העיקרית בסוגה הדוקומנטרית מתחלקת בין סרטים שמבצעים תיעוד בזמן אמת לבין סרטים המתבססים על שחזור אירועים מבוים. תיעוד בזמן אמת מכונה גם "נעלי בית" – מעקב אחרי דמות מפורסמת או אוכלוסייה מסוימת בזמן אמת, בניסיון לתעד את התנהגותם בסביבה הטבעית ללא ניתוח או הסבר מסביב. סרט שבנוי בצורת שחזור הוא לעתים קרובות סרט תיעודי על אירוע שהתרחש בעבר – בו הדמות המרכזית באירוע או שחקן שמבוים בתפקידו משחזרים את פעולותיו ומעשיו בשילוב פרשנות והסברים מסביב.
 

איך יוצרים סרט דוקומנטרי?

גם כאן, התשובה לשאלה הזו תלויה במידה רבה בסוג הסרט התיעודי שמעוניינים ליצור. עם זאת, אין ספק כי בסרט תיעודי תפקידו של הבמאי חשוב ומסובך, ולעתים גם ממושך ומתסכל – מכיוון שהוא מעוניין לתעד את המציאות שלפניו ללא התערבות וללא שינוי דפוסי ההתנהגות שלה כלל. כך ניתן גם לביים סרט תיעודי בצילום שנמשך חודשים ושנים – והדבר דורש סבלנות רבה הרבה יותר מצילומים של סרט עלילתי שאורכים בין שבועיים לכמה חודשים במקרה הרע.
 

מה מניע יצירה דוקומנטרית?

ישנה טענה רווחת לפיה היוצר התיעודי הוא אף פעם לא אובייקטיבי כמו שהוא מציג את עצמו – ויש בטענה זו גרעין של אמת. היוצר הדוקומנטרי אמנם מנסה ביצירתו להציג לצופיו את המציאות כמו שהיא – אף אי אפשר שלא לשקף את דעותיו ביצירה. הדעה הזו יכולה להתבטא בעריכה מגמתית או בהצגה של מקרי קיצון בשביל להמחיש טענה נגד אותה קיצונות. עם זאת, סובייקטיביות היוצר לא פוגעת באיכות היצירה – שכן אם לא היה קונפליקט ובעייתיות בהתנהלות "גיבורי" הסרט התיעודי – למה ליצור אותו בכלל?

אין תגובות:

פרסום תגובה